תסמונת קליין לוין היא הפרעה נדירה אשר פוגעת בעיקר בנערים בגיל ההתבגרות. ההפרעה תועדה לראשונה על ידי ויילי קליין בשנת 1925, ואומתה בשנת 1929 על ידי מקס לוין.
מאפייני התסמונת הם התקפים חוזרים ונשנים של ישנוניות יתר, התקפי אכילה והתנהגות חריגה. תדירות ההתקפים ואופיים עלולים לשבש את החיים החברתיים, המקצועיים והמשפחתיים של הסובלים מהתסמונת.
קיימים מספר טיפולים אפשריים, כולל ממריצים, תרופות אנטי אפילפטיות, תרופות נוגדות דיכאון ותרופות אנטי פסיכוטיות, אשר מעניקות הקלה מסוימת למצב, אך בשל נדירותו, הטיפול לטווח הארוך הוא קשה.
מה גורם לתסמונת קליין לוין?
הגורם המדויק לתסמונת קליין לוין אינו ידוע. יחד עם זאת, החוקרים מאמינים כי במקרים מסוימים, גורמים תורשתיים עלולים להיות אחראים לפיתוח התופעה בקרב אנשים מסוימים.
החוקרים סבורים כי תסמיני ההפרעה עשויים להיות קשורים אף לתפקוד לקוי של חלק במוח אשר נועד לווסת פונקציות כגון שינה, תיאבון וטמפרטורת גוף. מספר חוקרים משערים כי התסמונת עשויה לנבוע מהפרעה אוטואימונית.
מאפייני התסמונת
בתחילת כל התקף החולה הופך בהדרגה להיות מנומנם. הוא ישן במשך רוב שעות היום והלילה ומתעורר רק על מנת לאכול או ללכת לשירותים. כאשר הוא ער, כל התנהגותו משתנה ומאופיינת לעיתים קרובות בריחוף, ילדותיות, חוסר התמצאות, חוסר אנרגיה משמעותי ואדישות.
אחד המאפיינים המובהקים לתסמונת קליין לוין היא התפרצות דחף מיני חריג אשר מאפיין כחמישים אחוזים מהחולים. התקפים אלו מתבטאים בהגברת הפעילות המינית, כולל התנהגויות מיניות חריגות, דיבור מיני וולגרי, תקיפות מיניות וחשיפת איברי המין בציבור.
מאפיינים נוספים של ההפרעה הם חוסר יכולת להתבטא באופן מלא ושלם, קשיים בזיכרון ובריכוז ופעילות איטית.
מהם התסמינים של תסמונת קליין לוין?
תסמונת זו מאופיינת בהתקפים חוזרים של שינה מוגזמת, לעיתים עד עשרים שעות ביום. התסמינים מופיעים כהתקפים אשר נמשכים בדרך כלל מספר ימים עד מספר שבועות. כל התקף מתחיל לעיתים קרובות באופן פתאומי, ועשוי להיות קשור לתסמינים דמויי שפעת.
צריכת יתר של מזון, עצבנות, ילדותיות, חוסר התמצאות, הזיות וחשק מיני באופן חריג וחסר מעצורים, עשוי לאפיין את ההתקפים.
מצב רוח דכאוני חסר סיבה עשוי לאפיין אף הוא את ההפרעה. לעיתים קרובות, אנשים הסובלים מהתסמונת עשויים שלא לזכור לאחר מכן את התרחשויות ההתקף, ויתכן שיעברו שבועות או יותר לפני שהתסמינים יופיעו שוב. התסמינים עשויים להיות קשורים לתפקוד לקוי של ההיפותלמוס והתלמוס, חלקים במוח השולטים בתיאבון ובשינה.
אבחון
הבדיקות לאבחון תסמונת קליין לוין כוללות הדמיות מוח, בדיקות לוירוסים שונים ובדיקות מוחיות.
יחד עם זאת, במקרים רבים זוהו מחלות זיהומיות אשר גרמו להפרעה, ואופיינו בעיקר בתסמינים דמויי שפעת לפני תחילת כל התקף.
נדירות ההפרעה, בהשוואה לתדירות הגבוהה של מחלות אחרות דמויות שפעת בקרב האוכלוסייה הכללית, מצביעה על כך שחלק מהחולים עלולים לפתח נטייה להפרעה, בשל פגיעות הנגרמת מסיבות גנטיות.
טיפול לתסמונת קליין לוין
לא קיים טיפול מוחלט לתסמונת קליין לוין, והטיפול מורכב מפיקוח ביתי ולא מטפול תרופתי. כדורים ממריצים, כולל אמפטמינים, נקבעים לטיפול בישנוניות, אך הם עלולים להגביר את העצבנות ולא ישפרו את הליקויים הקונטיביים.
בשל הדמיון בין תסמונת קליין לוין להפרעות מסוימות במצב הרוח, הרופא עשוי לשום ליתיום וקרבמזפין, אשר במקרים מסוימים הוכחו כבעלי יכולת למנוע התקפים נוספים.
הפרעה זו צריכה להיות מאובחנת במחזורי התרחשות הפרעות השינה, בהתקפי הדיכאון החוזר ונשנה או פסיכוזה.
תרופת הליתיום, מייצב מצב רוח, היא היחידה אשר הוכחה כיעילה לטיפול בתסמונת קליין לוין. תרופה זו משמשת לעיתים קרובות לטיפול בהפרעה דו קוטבית.
סיכונים
אנשים מסוימים הסובלים מתסמונת קליין לוין, עלולים לסבול מחוסר נוחות פיסית המתבטאים בשטפי דם, זיהום או עילפון.
