העווית הזאת המתרחשת רגע לפני שהאדם נרדם נקראת בעגה המקצועית ‘קפיצת הירדמות’. מדובר בהפרעת שינה לא מזיקה אם כי די שכיחה, הבאה ליד ביטוי במעין קפיצה פתאומית ובלתי נשלטת של הישן, או העומד להירדם.
זה קורה בשלב שבין הערות לשינה, שלב ההירדמות. אנשים ששנתם אינה אחידה לוקים בתופעה זאת יותר משאר האוכלוסייה. חוקרי התופעה טוענים כי קיימים תנאים מסוימים המשפיעים על היווצרותה.
לחץ הוא אחד מהתנאים האופייניים מאוד לקפיצת הירדמות. ברוב המקרים שנבדקו, אנשים שסבלו מהבעיה היו נתונים בלחץ גדול במשך מרבית שעות היממה. הדבר ניכר גם בשנתם. לדברי החוקרים, המתח המצטבר בגוף גורם לכך.
תנאים אחרים הקשורים לתופעה הם צריכה מוגברת של קפאין ופעילות מואצת בזמן הקרוב לשינה. הקפאין והפעילות היתרה מגבירים את פעילות החלב וזרימת הדם בעורקים, וככל הנראה, גורמים לקפיצה האופיינית להפרעת השינה הזאת.
מדובר בהשערות
למרות המחקרים הרבים והשערות החוקרים, לעולם הרפואה עדיין אין תשובה חד משמעית המצביעה בוודאות על הגורם לתופעת קפיצת ההירדמות. כל הדיבורים בנושא הם בגדר תאוריות כאשר אף אחת מהן לא הוכחה מדעית.
תאוריה אחת גורסת כי הרפיית שרירי הגוף רגע לפני ההירדמות מביאה לכך שמוח מפרש זאת, בטעות, כנפילה והקפיצה הנוצרת כתוצאה מכך, באה כדי למנוע את זה. כלומר קפיצת ההירדמות, על פי תיאוריה זאת, נגרמת כתוצרה מליקוי כלשהו במנגנון ההגנה של המוח.
אנשים הסובלים מהבעיה הזאת דיווחו שלעיתים נלווית לקפיצת ההירדמות תחושה של נפילה או זיכרון קלוש של חלום הקשור בנפילה. לדעת החוקרים לא מדובר בחלום באמת שהרי האדם הישן ש’הוקפץ’ עדיין לא הגיע לשלב השינה שבו נוצרים החלומות. שלב ה REM.
למרות שקפיצת ההירדמות לכשלעצמה אינה מזיקה, יש כאלה שסובלים ממנה יותר מאחרים. מדובר במצבים שהתופעה חוזרת ונשנית מספר פעמים באותה זמן ואז נוצר מצב שהאדם מתחיל לחשוש מההירדמות שמה התופעה תתרחש שוב. מאחר וחרדה היא אחד התנאים לבעיה, נוצרת פקעת סבוכה של חשש מהירדמות ועקב היווצרות קפיצת הירדמות כתוצאה מהחשש הזה.
מצבי שינה
בן אדם ישן במשך שליש מחייו. ולמרות המקום המרכזי שתופסת השינה בחיינו מעט מאוד יודעים החוקרים לספר לנו עליה. ככל הידוע היא נחלקת מספר מצבים:
הראשון הוא השלב שבין הערות להירדמות. במהלכו תודעת האדם מאבדת באורח חלקי את המודעות למתרחש בסביבתה. זהו הזמן שבו מתרחשת ‘קפיצת ההירדמות’ וכן תופעות אחרות המוגדרות בטעות כחלומות. למעשה מדובר בהזיות היפנגוגיות.
בשלב הבא בתהליך השינה פוחתת המודעות למתרחש עד שהרשמים נעלמים לחלוטין. המתח בשרירים מתפוגג והם הופכים רפים. מצב זה עדיין אינו מעיד על שינה עמוקה. כאשר אדם מצוי בשלב הזה של שנתו הוא עדיין יכול להתעורר בקלות. לעיתים, הוא אפילו לא ירגיש שהוא נרדם.
השלב המגיע אחר כך הוא מצב של שינה עמוקה. כעת האדם שקוע בתנומה כבדה ואינו רגיש לגירויים חיצוניים. לפחות לא באותה רמה הקיימת בשלבים האחרים. המונח המקצועי לשלב שינה זה הוא שנת הגלים האיטיים. שם זה ניתן לו מאחר שבשעה שהישן מצוי בחלק הזה של שנתו, גלי מוחו נעים באיטיות גדולה מאוד.
במהלך כל הלילה שלבי השינה חוזרים על עצמם במעין תהליך מחזורי. החוקרים, הבודקים את גלי המוח של הנבדקים בעת השינה, טוענים כי השלבים באים אחד אחרי השני בסדר קבוע ובלתי משתנה.
שנת REM
השלב בשינה שבו מתקיימים החלומות נקרא שנת REM. במהלכו קצב פעימות הלב עולה והעיניים מרצדות במהירות מתחת לעפעפיים. אדם ישן שהעירו אותו בשלב הזה של שנתו, כמעט תמיד, יזכר בחלום שהיה שקוע בו באותו הרגע.
ראו גם:
