העווית הזאת המתרחשת רגע לפני שהאדם נרדם נקראת בעגה המקצועית ‘קפיצת הירדמות’. מדובר בהפרעת שינה לא מזיקה אם כי די שכיחה, הבאה ליד ביטוי במעין קפיצה פתאומית ובלתי נשלטת של הישן, או העומד להירדם.
לחץ הוא אחד מהתנאים האופייניים מאוד לקפיצת הירדמות. ברוב המקרים שנבדקו, אנשים שסבלו מהבעיה היו נתונים בלחץ גדול במשך מרבית שעות היממה. הדבר ניכר גם בשנתם. לדברי החוקרים, המתח המצטבר בגוף גורם לכך.
מדובר בהשערות
למרות המחקרים הרבים והשערות החוקרים, לעולם הרפואה עדיין אין תשובה חד משמעית המצביעה בוודאות על הגורם לתופעת קפיצת ההירדמות. כל הדיבורים בנושא הם בגדר תאוריות כאשר אף אחת מהן לא הוכחה מדעית.
אנשים הסובלים מהבעיה הזאת דיווחו שלעיתים נלווית לקפיצת ההירדמות תחושה של נפילה או זיכרון קלוש של חלום הקשור בנפילה. לדעת החוקרים לא מדובר בחלום באמת שהרי האדם הישן ש’הוקפץ’ עדיין לא הגיע לשלב השינה שבו נוצרים החלומות. שלב ה REM.
מצבי שינה
בן אדם ישן במשך שליש מחייו. ולמרות המקום המרכזי שתופסת השינה בחיינו מעט מאוד יודעים החוקרים לספר לנו עליה. ככל הידוע היא נחלקת מספר מצבים:
בשלב הבא בתהליך השינה פוחתת המודעות למתרחש עד שהרשמים נעלמים לחלוטין. המתח בשרירים מתפוגג והם הופכים רפים. מצב זה עדיין אינו מעיד על שינה עמוקה. כאשר אדם מצוי בשלב הזה של שנתו הוא עדיין יכול להתעורר בקלות. לעיתים, הוא אפילו לא ירגיש שהוא נרדם.
השלב המגיע אחר כך הוא מצב של שינה עמוקה. כעת האדם שקוע בתנומה כבדה ואינו רגיש לגירויים חיצוניים. לפחות לא באותה רמה הקיימת בשלבים האחרים. המונח המקצועי לשלב שינה זה הוא שנת הגלים האיטיים. שם זה ניתן לו מאחר שבשעה שהישן מצוי בחלק הזה של שנתו, גלי מוחו נעים באיטיות גדולה מאוד. במהלך כל הלילה שלבי השינה חוזרים על עצמם במעין תהליך מחזורי. החוקרים, הבודקים את גלי המוח של הנבדקים בעת השינה, טוענים כי השלבים באים אחד אחרי השני בסדר קבוע ובלתי משתנה.