ייתכן שהמחשבה הראשונית שלנו אודות הפיזיולוגיה של השינה היא פשטנית מעט. השינה נראית כתהליך אחיד ופשוט, הכולל הירדמות, שינה ויקיצה.
למעשה, השינה היא תהליך פיזיולוגי מורכב, המכיל שלבים רבים, ועלול להיות קשור בתהליכים פתולוגים רבים, שניתן לבדוק אותם באמצעים מעבדתיים ואף לטפל בהם טיפול ראוי. כדי להכיר את המחלות הפוגעות בשינה, כדאי להכיר קודם את הפיזיולוגיה של שינה נורמלית.
שלבי השינה
אדם מבוגר ישן בממוצע בין שבע לשמונה שעות ביום. עם זאת, השינה עצמה שונה מאדם לאדם ומתרבות לתרבות (למשל: תרבויות בהם ישנים שינה אחת בשעות הלילה, לעומת תרבויות בהן מקובלת שנת צהריים עם שנת לילה קצרה יותר).
השינה הנורמלית מחולקת לשלבים שונים, המייצגים את עומק השינה. נהוג לחלק את שלבי השינה על פי תנועות גלגלי העיניים ומאפיינים בבדיקה אלקטרואנצפלוגרפים (EEG) – בדיקת גלי המוח. באופן בסיסי, השינה מחולקת לשני שלבים עיקריים:
- שנת ה-REM – שלב תנועות העיניים המהירות
- השינה שאינה כוללת תנועות עיניים מהירות – NREM, השלב שאיננו כוללת תנועות עיניים מחולק לשלושה תתי שלבים, השונים זה מזה ברמת העירות ועומק השינה. מבדילים בין תתי שלבים אלו גם על פי תדירות ואמפליטודת הגליים האופייניים ב –EEG.
בדרך כלל, השינה מתחילה עם מעבר הדרגתי בין שלושת תתי השלבים של NREM. מעבר זה לוקח בממוצע בין 45 דקות לשעה. לאחר מכן מופיע המחזור הראשון של שנת REM. במהלך שנת REM הדופק ולחץ הדם עולים (ועוברים שינויים), העיניים נעות במהירות, אך שרירי הגוף כמעט משותקים.
בשלב זה של השינה מופיעים מרבית החלומות. אם נעיר אדם ישן במהלך שנת REM הוא יתאר חלום “חי” ויזכור אותו באופן מפורט יחסית. שנת REM מופיעה לסירוגין מספר רב של פעמים בלילה, כאשר בין תקופה של REM מופיעים שלבי השינה האחרים, באופן מחזורי .
מרכיב חשוב נוסף בפיזיולוגיה של השינה הוא המחזור הצירקדיאני. המחזור הצירקדיאני קשור להתאמת גופנו ליום בן עשרים וארבע שעות. התחושה הפנימית הדוחפת לשינה קשורה גם למחזור זה. הזרוע המבצעת של המחזור הצירקדיאני (שמופעל גם על ידי “שעונים ביולוגים” באזור במוח שנקרא ההיפותלמוס), נמצא בבלוטת האיצטרובל.
בלוטה זו מפרישה לדם את ההורמון מלטונין. המלטונין מופרש לדם בשעות החשיכה, והפרשתו מושפעת גם מהאור בסביבה החיצונית. מעניין לציין, שהורמון זה מופרש בבעלי חיים רבים, ובכולם בשעות החשיכה דווקא, גם בבעלי חיים הפעילים בעיקר בלילה.
מלבד שני תהליכים בסיסים אלו של השינה, מעורבים בבקרה על השינה מנגנונים רבים אחרים בגוף. השינה קשורה למבנים אנטומיים מרובים במוח: reticular formation במדולה, תלמוס, ותחתית המוח הקדמי אחראיים על יצירת השינה, בעוד המוח האמצעי (mid brain), הגרעינים התת-תלמיים ואזורים אחרים קשורים להתעוררות והפסקת השינה.
גרעין מוחי חשוב אחר שנקשר בשינה הוא הגרעין VLPO המצוי בהיפותלמוס. התהליכים הביוכימיים הקשורים לשינה מורכבים גם הם, ומערבים פעילות של סרוטונין כמעביר עצבי חשוב בהשראת שינה, ואדרנלין כבעל משמעות בהתעוררות.
מלבד זאת מחקרים שונים הצביעו על חשיבות של חומרים רבים אחרים: היסטמין, אצטיל-כולין, דופמין, אדנוזין ועוד. אין ספק שעוד רב הנסתר על הנגלה בהבנה מלאה של התהליכים בגוף המובילים לשינה ומפקחים עליה.
בדיקה מעבדתית של השינה
בדיקה של הפרעות שונות בשינה מתבצעת לרוב במעבדת שינה. במעבדת שינה הנבדק נרדם לשנת הלילה בחדר מבוקר, כאשר הוא מחובר למכשירי ניטור הבוחנים את שלב השינה, פעילות גלי המוח, לחץ דם, דופק, ועוד.
באמצעות בדיקות אלו ניתן להגיע למסקנות חשובות אודות הזמן שלוקח לנבדק לעבור את שלבי השינה השונים, שנת ה–REM, אורכה ומאפייניה ועוד.
