ייתכן שהמחשבה הראשונית שלנו אודות הפיזיולוגיה של השינה היא פשטנית מעט. השינה נראית כתהליך אחיד ופשוט, הכולל הירדמות, שינה ויקיצה.
שלבי השינה
אדם מבוגר ישן בממוצע בין שבע לשמונה שעות ביום. עם זאת, השינה עצמה שונה מאדם לאדם ומתרבות לתרבות (למשל: תרבויות בהם ישנים שינה אחת בשעות הלילה, לעומת תרבויות בהן מקובלת שנת צהריים עם שנת לילה קצרה יותר).
- שנת ה-REM – שלב תנועות העיניים המהירות
- השינה שאינה כוללת תנועות עיניים מהירות – NREM, השלב שאיננו כוללת תנועות עיניים מחולק לשלושה תתי שלבים, השונים זה מזה ברמת העירות ועומק השינה. מבדילים בין תתי שלבים אלו גם על פי תדירות ואמפליטודת הגליים האופייניים ב –EEG.
בדרך כלל, השינה מתחילה עם מעבר הדרגתי בין שלושת תתי השלבים של NREM. מעבר זה לוקח בממוצע בין 45 דקות לשעה. לאחר מכן מופיע המחזור הראשון של שנת REM. במהלך שנת REM הדופק ולחץ הדם עולים (ועוברים שינויים), העיניים נעות במהירות, אך שרירי הגוף כמעט משותקים.
מרכיב חשוב נוסף בפיזיולוגיה של השינה הוא המחזור הצירקדיאני. המחזור הצירקדיאני קשור להתאמת גופנו ליום בן עשרים וארבע שעות. התחושה הפנימית הדוחפת לשינה קשורה גם למחזור זה. הזרוע המבצעת של המחזור הצירקדיאני (שמופעל גם על ידי “שעונים ביולוגים” באזור במוח שנקרא ההיפותלמוס), נמצא בבלוטת האיצטרובל.
מלבד שני תהליכים בסיסים אלו של השינה, מעורבים בבקרה על השינה מנגנונים רבים אחרים בגוף. השינה קשורה למבנים אנטומיים מרובים במוח: reticular formation במדולה, תלמוס, ותחתית המוח הקדמי אחראיים על יצירת השינה, בעוד המוח האמצעי (mid brain), הגרעינים התת-תלמיים ואזורים אחרים קשורים להתעוררות והפסקת השינה.
מלבד זאת מחקרים שונים הצביעו על חשיבות של חומרים רבים אחרים: היסטמין, אצטיל-כולין, דופמין, אדנוזין ועוד. אין ספק שעוד רב הנסתר על הנגלה בהבנה מלאה של התהליכים בגוף המובילים לשינה ומפקחים עליה.
