לפעמים קורה שאנחנו מתבוננים או בחונים את התנהגותם וסדר יומם של אנשים מסוימים ונדמה שהיממה שלהם מכילה יותר מ-24 שעות.
מחשבות מסוג זה עולות במוחנו כאשר אנחנו רואים אנשים שמספיקים מספר רב של מטלות באותו זמן בו אנו מתקשים להתמודד עם מטלות מועטות שיש לנו לעשות. האמת היא שאנשים אלה יודעים פשוט לארגן את הזמן שלהם בצורה יעילה יותר מאיתנו.
יחד עם זאת, ישנם אנשים אחרים שהיום שלהם מכיל באמת יותר מ-24 שעות אך אין מדובר ביתרון אלא ברוב המקרים בבעיה שמקשה מאוד על אורך החיים של הסובלים ממנה. מדובר באנשים שלוקים בתסמונת בה מחזור ערות-שינה שונה מ-24 שעות.
מהו מחזור ערות- שינה ומי קובע אותו?
אי פעם תהיתם למה אנחנו ישנים בלילה וערים במהלך היום? מדוע אנו נוטים להתעורר בשעה קבועה לאחר שהשמש זורחת ולהיות עייפים תמיד בערב בשעה קבועה?
מחזור הערות והשינה שלנו נשלט על ידי גורמים רבים- החל מהורמונים המופרשים במוח וכלה באור השמש שעינינו קולטות. בני אדם הם בעלי חיים דיורנליים- כלומר כאלה המנהלים את חייהם במהלך היום כאשר השמש מאירה ועובדה זו משפיעה על מעגל ערות-שינה שלנו שנמשך 24 שעות- כמשכה של יממה.
הגוף שלנו סובב סביב שעון ביולוגי עליו שולטים כאמור אור השמש, טמפרטורת הגוף, ההורמון מלטונין שמופרש במהלך שנת הלילה ופעילות גלי מוח.
מה קורה למי שסובל מתסמונת מחזור ערות שינה שונה מ-24 שעות?
השעון הביולוגי של אנשים אלה מסרב לציית לכלל כי במהלך היום יש 24 שעות ולרוב מחזורי השינה- ערות שלהם נמשכים זמן ארוך יותר מ-24 שעות. שעת ההירדמות של הסובלים מהמחלה נעשית מאוחרת יותר ויותר בכל יום וכך גם שעת היקיצה שלהם מתאחרת מידי יום, עד למצב בו לעיתים יום ולילה הופכים סדר ואותם אנשים ישנים במהלך היום וערים במהלך הלילה. חשוב להדגיש כי איכות ומשך השינה של הסובלים מהתסמונת לא נפגעת.
כמחצית מהעיוורים סובלים מהתופעה- דבר המצביע על תפקיד קריטי של האפשרות לראות אור יום על מנת לווסת את מחזור הערות- שינה התקין. יחד עם זאת, תופעה זו מופיעה גם אצל אנשים רואים אם כי היא נדירה יותר ומופיעה רק ברקב 3 מכל 1000 אנשים רואים.
האנשים הסובלים מהתסמונת מדווחים על קשיים תפקודיים רבים שהיא יוצרת בחייהם: קושי בקשרים חברתיים, קשיים בלימודים ובעבודה בשל בעיות ריכוז שכן היום של רוב החברה מתחיל בשעה 7-8 בבוקר- שעות בהן הסובלים מהתסמונת אמורים עדיין להשלים את מכסת שעות השינה שלהם. כתוצאה מהנ"ל מתפתחת עייפות כרונית, עצבנות, דיכאון ואף בעיות עיכול.
עוד חשוב לציין הוא שמדובר בבעיה נוירולוגית בלבד ואין קשר בינה לבין בעיות פסיכולוגיות כמו דיכאון או מחלות פסיכיאטריות שונות.
ראשית יש להכיר בכך שקיימת בעיה. חשוב לפנות לרופא בכדי לבצע בדיקות מתאימות ולהגיע בהקדם לאבחנה הרפואית.
הטיפול בהפרעה מתמקד בניסיון לכפות על הגוף לקיים מחזור ערות שינה של 24 שעות. ישנן מגוון אפשרויות לעשות זאת אך לרוב נעשה שימוש בחשיפה לאור מלאכותי בעוצמה גבוהה או אור שמש בסמוך לשעה בה אמורה להתרחש יקיצה (פתרון זה אינו יעיל לעיוורים).
כמו כן, מומלץ להחשיך את החדר כמה שניתן סמוך לשעת השינה המקובלת על מנת לאלץ את הגוף להתחיל להכין את עצמו לשינה.
קיים גם טיפול תרופתי בהורמון מלטונין סינתטי אותו יש ליטול בסמיכות לשעת השינה. ההורמון גורם לישנוניות אולם יכול לגרום גם לסיוטים, דיכאון וישנוניות שנמשכת גם במהלך היום.
